<h1>שיטה מקובצת</h1>
<h2>דף ב:</h2>
תוד"ה א"נ שדות בכסף יקנו וכו' שנכתב בתורה מכסף מקנתו וכו'. נ"ב גי'. ובתוספות אחרים תירצו דהאי בעבד עברי הנמכר לגוי כתיב דכל קנינו בכסף אבל בישראל אימא דלא איקרי קנין. גי' ע"כ.
אי הכי קשו קראי אהדדי. פירוש אא"ב דלא קתני במתניתין שלש לשון נקבה אלא שלשה לשון זכר, אז הוה ניחא, וליכא לאקשויי אקראי, דכך דרכם שנקט פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה. אבל השתא ששונה במתניתין לשון נקבה אע"ג דכל התורה בלשון זכר נאמרה, אם כן סבירא ליה דגבי דרך שייך למיתני לשון נקבה, אם כן קשו קראי אהדדי, ניתני דברים וניתני שלשה. אע"ג דאמרן הכא גבי אשה קאי וכו', היינו משום דתני דרך שהוא לשון זכר ונקבה. ויותר טוב היה לו לשנות דברים כדי לשנות לשון זכר כדקתני בכל דוכתא לשון זכר [כגון] על שלשה דברים העולם עומד, תוספות שנץ.
<h2>דף ג.</h2>
וזו אחת וכו' נ"ב גי'. משנה היא בפ"ק דגיטין דזו אחת לשון נקבה. ובברייתא קתני התם בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים. ויש ליתן טעם בשתיהם. דמתני' נקט לשון נקבה משום דבנשים מיירי, וברייתא תני לשון זכר משום דגט לשון זכר. תוספות שנץ.
<h2>דף ה.</h2>
תוד"ה שכן פודין בו הקדשות תימא קרקעות יוכיחו, מכל מקום אין כאן צד השוה, תוספות שנץ.
תוד"ה קאי בגרושין וכו', ואין סברא לומר קאי בכתיבה וממעט כתיבה וכו'. ותלמיד הרשב"א ז"ל תירץ דהכי קאמר קאי בגירושין וכו'. ...ומוכח ליה שפיר מקל וחומר דשטר שתהא אשה מגורשת בכסף ומה שטר שאין פודין בו את ההקדשות מוציא. כסף שפודין בו הקדשות אינו דין שמוציא. משום הכי איצטריך למעוטי מוכתב כסף. והיקשא הויה ליציאה לענין דקונין בשטר. אבל ליכא למימר קאי בכתיבה ממעט כתיבה לענין שאינה מקודשת בכתיבה. דמהיכא תיתי [דתתקדש בו] דאיצטריך קרא למעוטי. דאי מקל וחומר איכא למיפרך כדפרכינן. הלכך לא איצטריך מיעוטא ומוקמינן מיעוטא דאינה מתגרשת בכסף. ויש מפרשים משום הכי אמרינן קאי בגירושין ממעט גירושין, משום דדמו לגמרי. אבל כתיבה וכו' אע"ג דהאי כתיבה והאי כתיבה מכל מקום לא דמיין מילי דהאי שטרא למילי דהאי שטרא כדאמרינן לעיל.
<h2>דף ה:</h2>
תוד"ה חופה שגומרת וכו', ק"ו לא אמרינן דיו וכו' אי אמרינן דיו מיפריך לדיו דאמרינן דחופה וכו' כסף שקונה אינו דין שיגמור. ור"ש תירץ דשארו קרייה רחמנא, ובכסף אחר כסף או שטר אחר שטר, ליכא קירוב כולי האי שהרי יכולה ליעשות על ידי שליח. ובביאה אחר ביאה פשיטא לן דגומרת, דהא בביאה עצמה מספקא לן לקמן [ו' ע"א] אי אירוסין עושה או נישואין עושה. לשון תלמיד הרשב"א ז"ל.
<h2>דף יב:</h2>
קידושי כי זוטרת נ"ב גי'. לאו דוקא [אלא] אפי' יש עליה עדים דאמר לה קבלי קידושיך בקטנותה מ"מ אינה אסורה עליו, דקלא דבתר נישואין לאו כלום היא. תוספות כתב יד.
<h2>דף יג.</h2>
דבתורת קידושין יהבינהו ניהלה וכו' תוספות טוך. פירוש כיון דלא קיבלה עלה שמירה. וא"ת הא אמרינן לעיל [ח' ע"ב] גבי זרקתו לים כיון דמחייב בהו קדושי קדיש נפשה וכו' דמשמע דמיחייבא אע"ג דלא קבלה עלה שמירה. וי"ל דשאני התם דהיא עשתה ההיזק בידים הילכך חייבת בלא קבלת שמירה, אבל הכא דאינה עושה ההיזק בידים לא. תוספות טוך.
קדשה בגזל. לכאורה משמע דהאי תנא [סבר] דסתם גזל וגניבה ייאוש בעלים היא. ותימה דלא כר"ש ולא כרבנן ב[פרק] הגוזל בתרא [ב"ק קי"ד ע"א] וי"ל (דאתיא כר') דלקמן בפר' שני [נ"ב ע"א] מוקי כר"ש ומוקי [בגזל] דידה ובחמס ובגניבה דידה ופרושי קא מפרש כגון שחטף. תוספות שנץ.
תוד"ה כשם שאין אשה נקנית וכו' כך אין קרקע נקנית וכו', נ"ב גיליון. א"נ י"ל דמ"מ פשיטא ליה דלא מקניא בפחות משוה פרוטה טפי מקרקע. לכך אין אשה נקנית בחליפין. אבל בקרקע מצינו קנין בפחות משוה פרוטה דנקנית [בחליפין]. הלכך ילפינן דבקנין כסף בעינן שוה פרוטה כמו באשה.
<h2>דף יג:</h2>
ולכולי עלמא בעשה, ונ"ב גי'. א"נ ס"ד דלאחר נמי אסירא, וכתב בעלה משום דס"ד דשריא ליה משום דהויא אשתו מעיקרא. תוס' שאנץ.
<h2>דף טו.</h2>
העבד ולא האמה. פירוש היינו לת"ק. וא"ת תיפוק לי משום דאמה העבריה היא כמוכר עצמה. דאב מכרה. דכבר ידעינן דמוכר עצמו אינו נרצע. וי"ל משום (דמה) דאמה העבריה הוקשה למכרוהו ב"ד. דכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. דהאי במכרוהו ב"ד איירי כדלעיל ובעניינא דרציעה כתיב ואף לאמתך תעשה כן. וא"כ ס"ד דעבריה נרצעת. להכי [כתיב] העבד ולא האמה, ואף לאמתך תעשה כן מוקמינן להענקה לקמן. תוספות כתב יד.
<h2>דף יח:</h2>
כתיב בבוגדו או בביגדו. בבגידה בין גימל לדלת דלא קרינן כו' ר"ל למיקרי בביגדו דהיינו גימל בדגש דמבגד יאמר ביגדו מנגדו נגדו. ומחלב חלבו. היה לו ליקרות בבגדו דגש בדלת כמו בגדו. תוספות שנץ.
<h2>דף יט:</h2>
הרי כבר נאמר. פירש בקונטרס ומהאי קרא לא יליף מכרה לקרובים, דרעה בנישואיה משמע דמכל מקום דקידושין תופסין, דבקרובים לא תפסי כלל. תוספות שנץ.
<h2>דף כג:</h2>
בתוד"ה ורבי, ואילו אם נתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל. נ"ב גי'. עיין בהרא"ש מאחר לאחר, פירוש מאדם נכרי לאדם נכרי. ומה שהזכיר כאן התלמוד אשה בהדי עבד, משום דרבנן אמרי יש קנין לעבד בלא רבו, כ"ש יש קנין לאשה בלא בעלה, לפי שרוצה להקשות דר"מ אדרבי מאיר ודרבנן אדרבנן שסברתם הפוכה גבי אשה מגבי עבד כדמייתא ממעשר שני. תוספות שנץ.
<h2>דף כו:</h2>
תוד"ה ה"ג, ואז הוא יכול לעשות כמו העדים. ונ"ב גי'. אלא ודאי [כיון] דרוב קנינים זיכה מן המקנה לצורך הקונה שלא בפני הקונה נקט בכולי תלמודא האי לישנא. ועוד סמך לדבר למה לעשות קנין בסודר של העדים ולא בסודר של קונה עצמו אם אינו אלא בפניו. ועוד אם איתא דבפניו צריך, היה צריך לפרש בשטר שנעשה הקנין בפניו, כמו שמפרש שאר דבריו במנא דכשר למיקני ביה וכו'. איהי דהואי בשעת קנין מהני לה, [בנותיו] דלא הוו בשעת קנין לא מהני בהו קנין. משמע דאי הוו בנות בעולם בשעת קנין מהני להו קנין אע"פ שהקנין לא היה בפניהם וכו' אשיר"י ז"ל דף נ'. [סי' ל"ה]. והוסיפו על כל זה בגיליון תוספות שנץ, ואין לדחות דאי הוו בשעת קנין הוה מהני בהו קנין אחר דלאו חליפין, כגון שהיה מקנה שעבוד קרקעותיו בשטר למזון הבנות. דמשמע דבקנין חליפין מיירי, והוא היה מועיל אי הוו הבנות בשעת קנין. ועוד הביא ראיה מהא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וכו', כדאיתא באשיר"י ולבסוף אלמא שלא בפני הלוה מקנין לו, ואע"פ דנקט בלשונו "אע"פ שאין מלוה עמו", נקטינן שלא ראו ההלואה, מ"מ משמע דלגמרי קאמר שלא היה מלוה עמו כלל. ואע"ג דאיכא הקנאות בתלמוד שאינם בחליפין, כגון [גיטין ע"ז ע"ב] ליקני לה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזיל איהי וכו', ולא ליקני איניש לולבא לינוקא [סוכה מ"ו ע"ב] דהתם בהקנאת לולב מיירי במשיכה או בהגבהה. מ"מ רוב ההקנאות סתם שבתלמוד הוא חליפין. וגם ר"ח פירש בהדיא שטרי אקנייתא דרב אסי, חליפין. תוספות שנץ.
<h2>דף לב.</h2>
תוד"ה אורו ליה, דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה וכו' ראייה דאמרינן בירושלמי וכו' פשיטא דכופין. ואומר רבינו דאין זו ראייה דהנהו בכותב נכסיו לבניו מיירי, דהאי עובדא דרב מייתי בגמרא דידן בפרק נערה שנתפתתה גבי כותב נכסיו לבניו [כתובות מ"ט ע"ב]. תוספות שנץ.
<h2>דף לט:</h2>
תוד"ה מתניתין, לכך פר"ח וכו' ותרוייהו בעה"ז, וצדיקים ומטיבין אלא שיום אחד מריעין לו כאילו עובר על כל התורה ויום אחד מריעין לו. שנץ. גי' ע"כ.
<h2>דף מד.</h2>
רש"י ד"ה כי כרוכיא, תרגום של עגור וכו', ונ"ב גי'. ולא דק דהוא תרגום של סיס, תור וסיס ועגור, תורא וכריא וסנינייתא. והא דכתוב כסוס או עגור אצפצף היינו כסוס ועגור שני מינים. וסוס כמו סיס. תוספות שנץ. [ספר הישר לר"ת סי' ק"ג ובתוס' רשב"י עמ' קי"ח].
